בן נועה ושמעון. נולד ביום כ"ב בתשרי תשל"ט (23.10.1978) באבן שמואל. חגי נולד בשמחת תורה, יום של חג ושמחה ומכאן שמו. ילד חמישי בששת ילדי המשפחה, אח לעינת, נדב, עמיחי, יעל וגיתית. ילד ג'ינג'י מנומש, בעל אופי של ג'ינג'י וחיוך ענקי. כאשר היה קטן נהג לצאת מפתח הבית, לשוטט בשבילים, בגני המשחקים, לצאת לשדות הפתוחים ולבסוף לאבד את דרכו. משלחות חיפוש יצאו אינספור פעמים בעקבות הפעוט שאבד.

כאשר היה חגי בן חמש עברה המשפחה להתגורר באפרת שבגוש עציון. בגן החובה היה חגי גבוה בראש מיתר הילדים והכי שובב. חגי וחברו הטוב ציון נהגו לברוח מן הגן בכל הזדמנות שנקרתה בדרכם. בכל חופשה אסף חגי חברים ויחד יצאו לטיולים ולהליכה בטבע. כשגדל נהגו לנסוע לטיולי טיפוס וסנפלינג בסיני. מסגרת בית-הספר לא ממש התאימה לחגי ובבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי באפרת לא היה שיעור אחד שישב בו עד הסוף. את רוב זמנו בין כותלי בית-הספר העביר בחדר המנהל, השרת וחדר המלאכה. ולמרות כל אלה המורים אהבו את חגי - הליצן התמים. מנהל בית- הספר, מר ברום, האמין בו למרות שובבותו ותמיד היה משוכנע שמאחורי התעלולים מסתתר ילד טוב לב שיוכיח את עצמו יום אחד. צריך רק סבלנות.

חגי היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא" ועזר לארגן בכל הזדמנות אירועים חברתיים כגון מדורות, טיולים ומסיבות, וכך בכל מסגרת שבה עבר בחייו. בכיתה י"א הפך למדריך בתנועה. חניכיו מכיתה ו' אהבו אותו ושמרו איתו על קשר לאורך השנים. שבוע לפני מותו פגש חגי חניכים ויעץ להם בדבר תחילת דרכם בצבא. הם שאלו והוא שמח ליעץ ולעזור. חגי העביר את שנות התיכון בישיבה הטכנולוגית "כפר אברהם", שבה התמחה כעוזר חשמלאי. כאשר סיים את לימודיו בישיבה התלבט לגבי ההמשך. בישיבה דחקו בו להמשיך ללימודי י"ג-י"ד ולהגיע לדרגת חשמלאי מוסמך, אך חגי בחר ללמוד במכינה הקדם-צבאית בעצמונה שבגוש קטיף, להתחזק ביהדות ולהתכונן לצבא פיזית ונפשית.

בעצמונה מצא חגי את מקומו. הוא היה יושב לילות כימים בבית-המדרש, לומד ולומד כאילו רצה להשלים ולפצות על כל אותן שנים שבהן ספר היה, מבחינתו, קישוט על המדף. חגי נשאר בעצמונה שנה וחצי והתבלט כתלמיד רציני ואהוב. הוא שמר על קשר עם המכינה בעצמונה עד יום מותו. כותב הרב יאיר, ראש הישיבה: "ליוויתי אותך כשהגעת לישיבה במעלה שלבי האמונה והפחד / ליוויתי אותך כשהצטרפת לקבוצת התלמוד במעלה התורה / ליוויתי אותך כשעזבת לצבא במעלה המסירות וההקרבה העצמית למען עם ישראל / ליוויתי אותך בעומדך תחת החופה במעלה הקדושה והטהרה בהקימך בית חדש בישראל / ליוויתי אותך כשהועלית על המזבח לשמים במעלה המאמינים הטהורים והקדושים שבראש העולם."

בתקופת המכינה התלבט חגי היכן להמשיך בצבא. חדור תחושת שליחות הוא רצה לתרום במקום שזקוקים לו, שיוכל לעזור ולעשות. ההתלבטות היתה בין הנח"ל ל"גבעתי" ובסופו של דבר הוא בחר לשרת ב"גבעתי". בחודש מרס 1998 גויס חגי לצה"ל לפלס"ר "גבעתי". מן הרגע הראשון בצבא הצטיין כחייל ממושמע, חזק ורציני, חלק בלתי נפרד מהצוות. כל חבריו ומפקדיו ציינו תמיד את הכוח הפיזי והנכונות לעזור ולעודד חברים בכל שעה. במהלך שירותו הצבאי היה חגי זמן קצר בלבנון, ואת רובו העביר ברצועת עזה. חגי עבר קורס נהיגה ברכב "האמר" וקורס קצינים, ובהמשך היה למפקד צוות בפלס"ר "גבעתי".

במאי 2001 נשא לאישה את נורית, בחירת ליבו, והזוג עבר להתגורר בנווה דניאל שבגוש עציון. חגי החל משמש כקמב"ץ, בעודו שומר על קשר רצוף עם חייליו. למרות שהיה נשוי טרי, הגיע חגי להחלטה משותפת עם אישתו לחתום קבע על מנת להמשיך במה שראה כמשימה עליונה. חגי הגיע לתפקיד סמ"פ בפלס"ר וכאשר התלבט עם אשתו אם להמשיך לחתום עוד שנתיים אמר לה: "תני לי לתרום את השנתיים האלה למדינה ואחר-כך אני שלך לכל החיים." בנובמבר 2002 יועד לצאת לקורס מפקדי פלוגות. חגי השתתף במבצעים רבים וחשובים במהלך שירותו ברצועת עזה ואף קיבל תעודת הצטיינות ממח"ט היחידה ביום העצמאות תשס"ב.

ביום א' באב תשס"ב (10.7.2002) יצא כוח "גבעתי" למשימה שיגרתית של חיפוש מנהרות להברחת נשק. חגי הופקד על כוח של הסיירת שנועד לאבטח את המשימה. באישון לילה התמקם הכוח באחד הבתים ברפיח. הלילה עבר בשקט יחסי ועם בוקר הורה חגי לחייליו להתקפל לתזוזה. לפתע קלטו עיניו של אחד החיילים ילדים בסמטה, שזיהו ככל הנראה את הכוח, וחגי נקרא לבדוק את המצב. כפי שמעיד חייל שנכח במקום: "חגי לקח החלטה אמיצה לא לפגוע בשני הילדים כבני 12 שהציקו לנו. הוא אמר: 'הם ילדים, הם לא חמושים. אנחנו לא נוגעים בילדים. איננו הורגים לשם ההרג, יש לנו מוסר שאין להם. זה מה שמייחד את הצבא הישראלי'." הוא נכנס אל החדר והתמקם בעמדה שתאפשר לו לתצפת במינימום חשיפה. שתי יריות. כדור אחד פגע. חגי נפל בחבטה אדירה, מלוא קומתו - שרוע על הרצפה. חגי פונה לבית-החולים 'סורוקה' שם נקבע מותו, והוא בן עשרים- וארבע.

חגי נטמן בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל. על מצבתו נחקק פסוק שנאמר על דוד המלך: "והוא אדמוני עם-יפה עיניים וטוב ראי" (שמואל א', ט"ז, י"ב). הותיר אחריו אישה, הורים וחמישה אחים ואחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. הנשיא משה קצב כותב למשפחה: "חגי, לוחם אמיץ חדור אמונה, איש ערכים ישר, שפעל מתוך תחושת חובה ואחריות לגורל ישראל, להגנת חיי אזרחיה. הוא סיכן את חייו כדי למנוע מטרוריסטים רצחניים ותאבי דם לפגוע באזרחים."

עופר וינטר, מפקדו של חגי, הספידו: "מונית לעוזרי וליד ימיני. הצטיינת וקיבלת אות הוקרה על שירות יוצא דופן. היית מקור גאווה ליחידתנו. התאפיינת בצניעות ובאומץ רבים, שהשתלבו כה יפה באישיותך, מלך דוד אמיתי. היית נערץ על חייליך. גם לאחר שסיימת לפקד עליהם, ציינו חייליך כי המשכת להיות איכפתי ולהתעניין בהם אישית. חגי, עלי לומר לך כעת כי שאפתי להיות כמוך, רגוע, שליו, עדין, מבצע משימותיך באופן רגוע. אכן קינאתי בך... לעונג היה לי להכירך. הערכתי ואהבתי אותך. אזכור אותך לנצח, אחי היקר." כותב הרב הראשי של אפרת, רבי שלמה ריסקין: "צעיר החי כשמטרתו היחידה להמשיך ולחיות נדון לכישלון, כיוון שכל אחד מאיתנו צריך לטעום מהאלמוות שלו במוקדם או במאוחר. אבל צעיר החי את חייו בצל האידיאל, החשוב יותר מחיי הפרט, משתתף בחיי נצח וקושר עצמו לאומה ומאפשר לה לחיות לנצח. זהו המסר שהוריו של חגי החדירו בו ושהוא מימש בכל ישותו. זו יותר מזכות להיות הרב בקהילה שבה פרח חגי. זו חוויה ענווה."

סא"ל רון, מפקד היחידה, מספר: "מתחילת הקריירה הצבאית שלו היה ברור שחגי מיוחד, בעל יכולות צבאיות מרשימות. חגי אהב והוקיר את חייליו ומפקדיו, התייחס לאנשים בנועם, דאגה והבנה. הוא היה מקור השראה לחייליו בנכונות לתרום את המירב מעצמו. היה לא רק מפקדם הנערץ, אלא גם חבר. כשנתקל בטרוריסטים המנסים לחדור לגבולות ארצנו, פעל חגי בנחישות ומנע אסון כבד מאזרחי ישראל. חגי, היית דוגמה ומופת לכל חייליך. התנהגותך והתמדתך סחפו רבים אחריך. אני כאבא יכול רק לקוות לגדל בן למצוינות שהצגת: לוחם אמיץ, מנהיג בכל דרכיך, רציני ובוגר היודע לקחת אחריות, קשה ככל שתהיה. אנו חיילי '"גבעתי"' מצדיעים לחגי. נזכור תמיד את אישיותו הייחודית וחברותו החזקה."

חברו אריאל כתב למשפחה לאחר ה"שבעה": "סוף-סוף אני מבין היכן גדל חגי. הפשטות, הכנות, האמונה והשמחה הפנימית, טוב הלב שאתם מקרינים - הזכירו לי את חגי שוב ושוב. שלוותו וכוחו הפנימיים נגזרו ממשפחתו. חייו כשלכם - הנתינה, האהבה, הרוגע והכוח הפנימי." אחותו של חגי, עינת, כותבת לו: "כעת בוודאי היית צוחק או שותק. זו היתה דרכך, כאילו צף מעל למציאות - הכל פתוח, העולם בטוח. לקח לי זמן להבין כי מאחורי החזות הרגועה שלך אתה רציני, רגיש, ובעיקר בוגר. אתה קולט את העולם, מפנים אותו, והכל בצורה שקטה ונעימה. צחקנו על היותך גדול ורחב. אלוהים בוודאי יצר אותך רחב כדי שלנשמתך האוהבת, האיכפתית והמתחשבת יהיה מספיק מקום... זקנה אינה רק עניין של זמן, אלא גם של חוכמה, בגרות, ומבט צלול לעתיד. מבחינה זו מתת אדם זקן, אבל לא בגיל."

אחותו הצעירה, גיתית, ספדה לו: "שמו היה חגי, והוא נולד בשמחת תורה, כה סמלי למי שהוא היה: חם, מלא חיים ותורה. אנו בימי "בין המצרים" - תקופת אבל שאנשים צריכים להיות זהירים. אבל כשתגיע הגאולה ימי האבל יהפכו לימי שמחה. חגי, יש לך כוח, פיזי ואף יותר רגשי. בבקשה עזור לנו מלמעלה. עזור לנו שימי השמחה יגיעו מהר..." שיר שכתב חייל בצוות של חגי, שימי: "לומר את שמך ולדעת שאינך כבר / המוח קולט אבל הלב מסרב להאמין / "חגי" על מצבה בבית קברות / והקול? הקול הרועם / האם השתתק לעד / היכן עיניך? העיניים המחייכות המאשרות / האם לא יוכלו לראותנו עוד / ומה לגבי ידיך / הידיים המחבקות הלופתות האלו / והשיער האדום והנמשים / האם דהו בין רגבי האדמה / לפני תום השאלות, אני מקבל תשובה / תשובה ג'ינג'ית בנמשים-דמותך / קולך? אני שומע אותו חזק וברור./ ועיניך? רחבות כמו שאתה יודע לפותחן / את ידיך האוחזות אני לבטח מרגיש / ודע, איתך נחיה לנצח".

בספר הזיכרונות שהתמלא במהלך ה"שלושים", כתב השכן, מנחם הוניג: "עבורי חגי תמיד היה הילד השובב, אבל החמוד, מהשכונה. עד לשבת האחרונה, בה ישב מאחורי בבית- הכנסת. הוא היה עטוף בטלית וכה רציני. ברגע זה הבנתי שהוא השתנה מאד. תמיד אזכור את הערצתי אליו". ומוסיף חברו לקבוצה ב"בני עקיבא": "אני זוכר איך חגי היה משתיק אותנו לפני התפילות. לעולם לא צעק וכמעט אף פעם לא העיר הערה למישהו, הוא פשוט הביט בנו במבט עמוק ומלא משמעות, ואחר כך לא היה צורך במילים".

אימו של חגי, נועה, הוציאה לאור ספר לזכרו באנגלית הקרוי:
"The Smile of Courage - My Son, My Soldier"
המהדורה בעברית יצאה לאור בשם: "...והוא אדמוני... בני חגי, החייל שלי". את הספר ניתן לרכוש בכתובת: noalev6@gmail.com בכל שנה ליום הולדתו של חגי במוצאי סוכות נפגשים בני המשפחה עם חברים לערב שירה. בכל שנה ב"יום ירושלים" מתקיים בבית הספר היסודי באפרת מסע אופניים על שם חגי. טלית התפילה של חגי הוסבה לחופה ועוטרה בפסוק מהזמנת החתונה של חגי ונורית ובעיטור יהודי מסביב. כל אחד יכול לשאול אותה לחופתו. על שמו של חגי נקרא בית כנסת "צור חגי" יבנה (אי"ה) בשכונת דקל באפרת.